כולם ממחזרים

הנה כמה דוגמאות לציוד אלקטרוני שהחוק מתייחס אליו:

• מכשירי חימום וקירור – מקררים, מקפיאים, מפזרי חום, ומזגנים
• מוצרים הכוללים מסכים – טלוויזיות ומסגרות דיגיטליות
• מכשירי חשמל גדולים – מכונות כביסה, מכשירי מיקרוגל, ופלטות חשמליות
• מכשירי חשמל בינוניים – טוסטרים, שעונים, מכונות גילוח, מצלמות, נגני מוסיקה, מאווררים, מגהצים, צעצועים אלקטרוניים
• ציוד תקשורת – מחשבים אישיים, מדפסות, וטלפונים

מדי-שנה נמכרים בישראל כ-130,000 טונות של ציוד חשמלי ואלקטרוני. לשם המחשה, המשקל הזה שווה לכמעט 1,200 מטוסי בואינג 787, או 2,000 טנקי מרכבה, או 26 מיליון אבטיחים בגודל בינוני. הפסולת האלקטרונית מורכבת מסוגי חומרים שונים וממרכיבים רבים. כ-50% ממנה עשויים מברזל ופלדה, כ-20% מפלסטיק מסוגים שונים, כ-10% נוספים מורכבים ממתכות אחרות, ועוד כ-3% הם מעגלים מודפסים. ההרכב המיוחד מחייב טיפול מקצועי ובקרה קפדנית על מנת לצמצם את השפעתם הסביבתית.

תהליך המיחזור מורכב, והוא כולל בין היתר – הוצאת השמנים והגזים המסוכנים, הפרדה בין סוגי חומרים שונים, גריסה של חלק מהם, התכה של חומרים אחרים, והפיכתם לחומרי גלם לתעשייה. בדרך זו נחסכת צריכתם של משאבי טבע (דוגמת מתכות יקרות שמופקות מהקרקע במכרות ברחבי העולם), שכן חומרי הגלם חוזרים לתעשייה.

כאזרחים, מוטלת עלינו האחריות להכיר את החוק ואת הכלים שהוא מעניק לכולנו על מנת למזער את הפגיעה הסביבתית שיוצרת הפסולת האלקטרונית. האם החנות שבה רכשת מיקרוגל חדש פועלת ומדווחת על פי החוק? האם היבואן שממנו רכשת מכשיר טלפון נייד פועל על פי הנחיות החוק ודואג למיחזור המכשירים הישנים שמגיעים אליו? האם העירייה במקום מגוריך דואגת לפינוי מוסדר של הפסולת האלקטרונית לאתרי מיחזור מאושרים? והיכן נמצאים מתקני האיסוף לפסולת הזו?