חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש

הרשמה לניוזלטר

חוק מיחזור הפסולת האלקטרונית – מה זה אומר לגבי?

ב- 1.3.2014 התרחש אחד מהרגעים החשובים ביותר לאיכות הסביבה בישראל, עת נכנס לתוקפו חוק מיחזור הפסולת האלקטרונית, שנועד לטפל בכ-130 אלף טונות של פסולת אלקטרונית מידי שנה. לא מדובר רק בהיקף הפסולת שהטמנתה תיחסך כי אם בעיקר בעובדה שמוצרי האלקטרוניקה שלנו מכילים כמה מהחומרים המסוכנים ביותר לסביבה והרעילים ביותר: מהניקל והקדמיום בסוללות שלנו ועד לכספית במסכי המחשב והטלוויזיה, אבקות שכאשר הן פוגשות במי התהום שלנו הן מזהמות אותם כליל. בעולם הרחב כבר קיימים החוקים הללו שנים ארוכות, החל משווייץ שהייתה הראשונה לחייב מחזור אלקטרוניקה ומוצרי חשמל כבר לפני 20 שנים, וכעת גם ישראל מיישרת קו.

החוק, בדומה ל”אחיו” הוותיק יותר – חוק מיחזור האריזות – מטיל את האחריות למימון פעילות המיחזור על היצרנים והיבואנים של הציוד האלקטרוני. אך האינטרס במיחזור הוא כל כולו של הציבור, וברור שללא הבנה של הצרכנים מדוע וכיצד ניתן למחזר, החוק פשוט ייכשל. אז מה בפועל זה אומר? מה בדיוק צריך למחזר ולמי צריך לפנות?

לגבי “מה צריך למחזר” התשובה היא יחסית פשוטה: הכול. כל מה שהוא פסולת מוצר אלקטרוני או חשמלי, ממכונת כביסה ומייבשים, דרך מקררים ומזגנים, ועד למחשבים, טאבלטים, לפטופים, טלפונים ניידים וכמובן סוללות.
ניתן לחלק את אלו לשלוש משפחות: פסולת דיגיטלית, פסולת מוצרים בסיסיים וסוללות.

לגבי ה”איך”, להלן פירוט של דרכי מיחזור הפסולת האלקטרונית

מוצרים חשמליים (המקרר הישן, המזגן או מכונת הכביסה לדוגמא): קניתם מקרר חדש? אז קודם כל תתחדשו. ואחר כך דעו שהמוביל שמספק לכם את המקרר (או את מכונת הכביסה, או את המייבש) מחויב על פי החוק החדש לאסוף את המקרר הישן שלכם, ללא עלות, ולהעביר אותו למיחזור באמצעות אחד מהתאגידים שקיבלו רישיון (הכרה) מהמשרד להגנת הסביבה. במידה ולא רכשתם את המוצר אלא “ירשתם” אותו מקרוב משפחה או חבר, ועדיין ברצונכם להיפטר מהמקרר הישן – הכתובת לאיסוף היא הרשות המקומית (לעיתים הפינוי יהיה כרוך בתשלום). מיחזור פסולת אלקטרונית חשוב שכן במהלכו מוצאים השמנים והגזים המסוכנים אשר נמצאים במנגנונים של חלק ממכשירי החשמל הביתיים, כאשר המעטפת עצמה נגרסת בדרך כלל. אותו עיקרון נכון למעשה לגבי כל מוצר חשמלי שתרכשו, ממייבש כביסה ועד לפנס כיס – מי שמוכר לכם מוצר חדש מחויב לקבל את המוצר הישן למיחזור.

מחשבים/ לפטופים/ טאבלטים: בדרך כלל אנחנו מחליטים להחליף מחשב אחרי שמעבדת התיקונים מודיעה לנו שלא שווה יותר לתקן את המחשב הקיים, או כשיש מבצע. בכל מקרה – כל חנות מחשבים או מעבדה יוכלו לשמש כתובת טובה למסירת מחשב ישן למיחזור, ובחלקן יציבו תאגידי מיחזור הפסולת האלקטרונית עמדות מיוחדות לכך. גם הרשויות המקומיות יציבו נקודות איסוף מיוחדות, במימון תאגידי המיחזור (שכאמור מממומנים בעצמם על ידי היבואנים), שם ניתן יהיה לשים את המחשב הישן למיחזור.

כמה דברים חשובים שאולי לא ידעתם בהקשר הזה:

1. חשוב לשים לב למידע על המחשב. חברות ואנשים שאבטחת המידע חשובה להם צריכים לוודא כי התאגיד אליו מסרו את המחשב יודע לבצע גריסה דיגיטלית, שמבטיחה שכל מידע שהיה על המחשב יושמד ללא אפשרות שיחזור. הדבר נכון גם לגבי דיסק און קי ודיסקים, שגם הם כמובן כלולים בחוק המיחזור החדש.

2. ניתן להעביר את המחשב למיחזור בתאגיד שמרכיב “מחשבים חברתיים” – מדובר בהרכבת מחשבים ולפטופים מחלקים של מחשבים אחרים שנמסרו למיחזור פסולת אלקטרונית. המחשבים החברתיים נמכרים עם אחריות של חצי שנה, וכמובן במחיר נמוך משמעותי (כחמישית ממחיר מחשב חדש). כך גם תורמים למיחזור וגם מאפשרים למשפחות שידם אינם משגת לקנות מחשב בזול.

3. בתוך מסכי המחשב קיימות אבקות של מתכות כבדות שההשפעה שלהם על הסביבה היא הרסנית. כאשר המסכים מנופצים כחלק מטיפול לא ראוי בתהליך האיסוף, ההכנסה למיכלי האצירה או ההובלה, אותן האבקות משתחררות לאוויר ולעיתים עלולות גם לחלחל לקרקע. באירופה ובארה”ב מסכים ממוחזרים במפעלים מיוחדים, בתוך חדרים שהאוויר בהם נשאב – ואתו האבקה שמשתחררת כאשר המסך מפורק. לישראל הטכנולוגיה הזו טרם הגיע, ולכן כדאי להקפיד להעביר את המסכים למיחזור בתאגיד שדואג להעביר את המסכים למפעלים מיוחדים לנושא.

סוללות: לא מעט אנשים כבר שמעו על החומרים המסוכנים שנמצאים בסוללות, ביניהם כספית, ניקל, קדמיום, עופרת, אבץ, מנגן, ליתיום ועוד. עד היום יכולתם להשליך את הסוללות שנגמרו בקופסת קרטון מיוחדת שנמצאת לעיתים בבתי עסק ומשרדי חברות, ואלו היו נמסרות “למיחזור”. למה הגרשיים אתם שואלים? מכיוון שלמעשה אין בישראל פתרון מיחזור אמיתי של הסוללות – מה שנמסר פשוט מועבר לאתר הטמנה מיוחד ברמת חובב, שאמור למנוע את חלחול החומרים המסוכנים לתת הקרקע ולמי התהום שלנו. כך נעשה גם עם סוללות פלאפונים ישנות שנמסרו למיחזור על ידי חברות הסלולר. מדובר במיליוני סוללות מידי שנה. אלא שכל זאת עומד להשתנות עם כניסתו לישראל של תאגיד המיחזור הגדול באירופה, ERP, שחבר לתאגיד אקומיוניטי המקומי. סוללות שייאספו על ידי אקומיוניטי יישלחו לאחד ממפעלי המיחזור מיוחדים באירופה, אשר מסוגלים באמת לטפל בסוללות.

נקודה מרכזית וחשובה ביותר, הרלוונטית מאוד לחוק למחזור פסולת אלקטרונית, חשמלית וסוללות היא ההגדרה המאוד חשובה בחוק (סעיף 25) כי כל גוף העוסק במיחזור פסולת אלקטרונית מחויב לתת הזדמנות תעסוקתית שווה לבעלי מוגבלויות ולפתוח שעריו למוגבלים. בוודאי אתם שואלים עצמכם מה הקשר בין פסולת אלקטרונית לבעלי מוגבלויות, אז אספר לכם שהנושא נכנס לשיח הציבורי לאחר שיזם ישראלי בשם דני קוגן קיבל החלטה בשנת 2007 להקים מפעל למיחזור פסולת אלקטרונית. בשם “אקולוגיה לקהילה מוגנת”, המבוסס על העסקת עובדים מוגבלים והוכיח שבתחום עבודה זה למוגבלות העובד השפעה נמוכה על תפוקותיו. ובכך פתח צוהר לפתיחת מקומות עבודה חדשים לעשרות ומאות מוגבלים ובכך לאפשר להם להצטרף למעגל העבודה ולהפוך מנטל לנכס חברתי.

לסיכום, האחריות כאמור על מיחזור הפסולת האלקטרונית היא על היצרנים והיבואנים והחוק אף קובע יעדים לאחוז הפסולת שעל חברות אלו למחזר מתוך כלל המכירות שלהן, ומטיל קנסות על מי שאינו עומד ביעדים אלו. כמו כן מטיל החוק חובות על המשווקים והחברות אשר מחזיקות במוצרים שלא לצריכה ביתית ועל הרשויות המקומיות, לטפל בפסולת האלקטרונית באופן אשר יוודא את הבאתה למיחזור. אבל האינטרס האמיתי במיחזור פסולת אלקטרונית הוא שלנו, הצרכנים, שרוצים סביבה נקיה יותר. בלי שאנחנו נתגייס וננצל את החוק החשוב הזה ימשיכו החומרים המסוכנים לחלחל לאדמה ולמי התהום ולפגוע בבריאות הסביבה, ובבריאותנו.

 

רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את כל חדשות התאגיד?

השאירו כתובת דואר אלקטרוני ונדאג לעדכן אתכם